<h1>ארחות חיים הלכ' תלמוד תורה סימן י'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל היה מנהג המדינה לקחת שכר מלמדי תינוקו' נותנין לו שכר וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. מקום שנהגו ללמד בשכר תורה שבכתב מותר אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר לא מצא מי שילמדנו בחנם ילמד בשכר. כל איש חייב בת"ת בין שלם בגופו בין בעל ייסורין בין עני בין עשיר בין בחור בין זקן שתשש כחו אפילו עני המחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה שנא' והגית בו יומם ולילה. גדולים מחכמי ישראל מהם היו חוטבי עצים ושואבי מים ומהם סומים ואע"פי כן עוסקין בתורה ביום ובלילה. עד מתי חייב אדם ללמוד תורה עד יום מותו שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. ואם היה בעל מלאכה יהיה עוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' שעות ביום בתורה ובאותן ט' שעות ביום קורא בג' מהם בתורה שבכתב וג' בתורה שבע"פ וג' מתבונן בדעתו ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושיהן בכלל תור' שבע"פ בד"א בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בתור' ובחכמה ולא יהיה צריך ללמוד לא תורה שבכתב ולא תורה שבע"פ יקרא בעתים מזומנים בתורה שבכתב ודבר שמועה כדי שלא ישכח דבר מד"ת ויפנה לבו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו ויישוב דעתו עכ"ל הרמב"ם ז"ל.
